יום רביעי

היום התחיל בסיור במוזיאון רייקס לאומנות שהיה מעניין מאוד לדעתי, בעיקר בגלל שחלק מהמיצגים היו קשורים לדברים שלמדתי עליהם בחוג להיסטוריה שאותו אני לומד במכללה. אחרי זה המשכנו לסיור בבית של אנה פרנק, זה לא היה הסיור הראשון שלי בבית הזה, אבל הסיור הזה היה יותר משמעותי בשבילי.

הסיור הזה התחיל בסדנא אותה העבירה לנו מדריכה ישראלית לשעבר בשם איילת. בסדנא היא הציגה לנו את שיטת ההוראה שבה היא מלמדת אודות הנושא של אנה פרנק ואיך מציגה את הסיפור האישי שלה ביחד עם הסיפור הכללי של השואה על שני צירי זמנים מקבילים. היא סיפרה לנו את הסיפור על אנה פרנק ואחרי זה התחלקנו לשלוש קבוצות מעורבבות של ערבים יהודים ויונה הנוצרי. בקבוצות בחרנו שלוש שאלות שאיילת הציגה כשאלות הכי נפוצות שילדים שואלים אותה, וענינו עליהן.


השנה השתתף איתנו בסמינר סטודנט פולני ששמו יונה אושוויצינסקי (Jonasz Oświeciński), שהגיע לארץ במסגרת חילופי סטודנטים. הוא לומד לתואר בתיאולוגיה והוא כרגע בשנתו הרביעית. יונה הוא נוצרי פרוטסטנטי (זרם - פנטקוסטלים), הפרוטסטנטים שמים את התנ"ך והברית החדשה במרכז. הם מאוד מודרנים ורוצים להראות את האמונה בהקשר היום יומי. הם מאמינים שאלוהים מתעניין בחיים של כל בן אדם בעולם ורוצה לעזור לבני אדם בכל תחומיי חייהם.

אחרי זה יצאנו לסיור בבית של אנה פרנק. המעבר הזה במסדרונות הצרים ושילובם של פריטים היסטוריים כמו היומן של אנה, תמונות מהתקופה, אביזרים שהיו באותה עת ויצירת תפאורה (לדוגמא וילונות על החלונות של הבית שרקומים כך שהם יוצרים את הנוף שנראה מחוץ לבית בתקופת השואה), גרמו לי להתחבר ולהכיר את הסיפור האישי שלה בצורה עמוקה יותר. היו לי צמרמורות ומחשבות על איך היה לחיות באותו מקום? מה אם היא הייתה חיה (כמו שהיא כתבה ביומנה: "בעתיד אני ארצה להיות סופרת מפורסמת או עיתונאית")? ועוד שאלות. נהניתי מצורת הכתיבה העמוקה שלה וראיתי שלמרות זאת הייתה בה הרבה תמימות ואופטימיות שהפיכו בי השראה.